רדיו

המחסן 6. רדיו ריד.

זה האלבום שקבע אותי. לו ריד – כותב מחונן של שירים יפהפיים – ידע שאמנות לא צריכה להיות "יפה" או "טובה" או "מהנה". אמנות פשוט צריכה להיות. לזהות את עצמה. להזדהות.
וכשזה קורה – גם אנחנו יכולים לזהות את עצמנו. להזדהות. ולהשתחרר מה"יפה" או "הטוב" או ה"מהנה" .
לזהות ולהזדהות.
לו ריד היה אמן משחרר.
ו"ברלין" הוא אלבום האי הבודד שבלבי. והאהוב עלי ביותר.
המחסן של חמישי הזה הוא מחסן של גיבורים. וגיבורות. במשך שנים קובעות בחיי לו ריד היה הגיבור שלי.
ממנו למדתי שהפוטנציאל לזהור גלום בפרטים האפלים ביותר ושהאפור הוא הזהב הבא.
אתם יכולים לכתוב בתגובות מי היו הגיבורים שלכם ומה למדתם מהם ואני אשבץ את פסוקי החכמה שלכם על קירות המחסן.
רדיו ריד במהות החיים. חמישי בשלוש. וגם בחצות

Standard
רדיו

המחסן 5. יובל אמר…

יובל אמר : אתה לא צריך כסף.

"בטח שאני צריך כסף" אמרתי. אני עוד לא זוכר שנותנים פה אוכל בחינם.

דווקא כן. כמעט בחינם. בוא נניח שאתה קונה חיטה מעולה טרייה. שלשה שקלים לקילו. פלוס הוצאה חד פעמית למכונה שטוחנת. וקצת מים. עכשיו יש לך פצצה של לחם לך ולכל המשפחה. מה אתה רוצה ליד? עגבניות? מלפפונים? אתה קונה זרעים בגרושים.

"וזורע איפה? על הראש שלי?"

אתה זורע בגינה הציבורית הקרובה. או בפארק. אני מתפלא שאנשים לא עושים את זה כבר מזמן. אפשר להסתיר את זה בקלות. בגדים לא בעיה היום להשיג. אנשים מתים לתרום בגדים. והמחסנים של האגודות מתפקעים.

"אוקי ואיפה נגור? במחסנים של האגודות?"

גם זה לא בעיה בכלל. יש המון מקום ביערות שבדרך לירושלים. אתה כבר מסודר שמונה חדשים בשנה. תוכל גם לזרוע שם כל טוב.

אתה צריך בסך הכל 5000 שח לשנה ואתה מסודר. זה הכל. אתה לא צריך כסף. זה מה שאמר יובל. אני לא חותם שהוא צודק. אבל הוא תמיד מעניין.

"המחסן" השבוע יהיה על כסף. על אנשים שצריכים ולא צריכים כסף. על אנשים שיודעים לעשות כסף ואנשים שיודעים להפסיד כסף.וגם רעיון חדש לגבי הבנק החדש. וגם מוסיקה שאני שומע השבוע.

רדיו מהות החיים. חמישי בשלש וגם בחצות. בואו בהמוניכם ובבדידותכם. אני שם.

Standard
כללי

כמה מחשבות מדחום וסיגריה בלילה שלפני האינדינגב 2013

חוזר מחזרה של פונץ' לקראת האינדי מחר. 5 שעות. היא לא הייתה קלה לי. אפילו קשה מאוד.
בצד החביב זה הקושי לתמצת את כל שנות הפעילות והיצירה הללו לשלשת רבעי שעה ברוטו של פסטיבל.
וזה נהיה רק קשה ומטרחן משנה לשנה. פינוקיו בחלל או פינוקיו בירושלים? סווייטת יום העצמאות או שיר למדינות שבדרך? אני מאוהב בבחורה מבת ים או הוא מסתכל בה כל הזמן?
ברור ברור ברור שזה לא משנה כלום. מה שתעשה עשה ושיהיה טוב.
ועדיין כששישה אנשים אנטיליגנטיים שהם לא במקרה חברים טובים מאוד מרימים סט, זה יכול לקחת שבוע לקראת הופעה של שעתיים בתמונע.
אז איך מרבעים את זה כאן? מזקקים מסר. ברור.
אבל פסטיבל ועוד פסטיבל שכזה הוא מסר ואתה בא עם רעיון משלך וסומך על זה שאתה זוכר משהו או שניים על אלתור.
וכמובן שהמאלתר הקוסם הוא זה שנשאר עוד שעה לתרגל בבית בלה בלה בלה…
הרבה יותר קשה המימד הפיסי.
כלומר העובדה שהגוף שלי לא כל כך סוחב.
בטח לא כמו פעם.
מילא שלחזור הביתה עם קול שלא שווה להזמין איתו פיצה, ללכת למד חום ולקרוא 38.3 ולקוות שהראש המתפוצץ שלך ירשה לך לישון קצת הלילה זה כבר טקס קבוע.
קבוע עד כדי כך שלאנשים שלצדי ברור שמחר בלילה האדרנלין, הווייב החד פעמי של האינדינגב, הערק עם קרח וכמובן המוסיקה יעיפו את כל התחלואים והקרכצן לארבע כנפות הארץ.
כל זה באמת היה עד היום. והלוואי שגם מחר. למעשה מיטב חברי וחברותיי טוענים שהמשבר הפיסי לפני ההופעות שמוליד טיסת פיטר פן אופורית איך ששורקים לפתיחה זה בעצם דרך אולטרה מתוחכמת להוכיח שוב ושוב את הנס. מגלות לגאולה.
זה יכול להיות נכון. אבל אני חושש שהגלות הולכת והופכת מרה וקשה יותר ויותר. והגאולה קצרה ומתקצרת.
אני מאד אוהב רוק והופעות. אבל אין בי פחד מהיום אחד שבו זה יהפוך לקשה ולתובעני מדי. יש לי ארגז של תכניות שקשורות במוסיקה בכתיבה ובצליל.
ויש איתי המון אנשים שאני יכול להשיג איתם שיחה, לימוד, ארוחה טובה ומשהו לשתות.
אני לא חייב לקפוץ עם המקרופון בשביל לחיות. ועדיין בא לי להרים איזה טלפון בקרוב למישהו מה"גדולים" ולשאול איך מטיסים את הגוף העייף הזה בספיד של החיים שלך בלי להתרסק עם השיניים הקדמיות שלך בכל פעם מחדש.
להתראות בגבולות באהבה ללא גבולות.

בסוף כמובן היה מה זה כף וטיסת פיטר פן ומי בכלל זכר וספר את הדמעות והכאבים של אתמול בלילה...

בסוף כמובן היה מה זה כף וטיסת פיטר פן ומי בכלל זכר וספר את הדמעות והכאבים של אתמול בלילה…

Standard
כללי

מתוך הופעת היום האחרון של השנה שעברה בבר קיימא.

הראשונה המשותפת של תום קלנר ושלי. 

תום מנגנת דמעת צ'לו חומה על ספר תפילות ואני מתרוצץ על הגיטרה וזוכר כמעט את כל המילים של "יש לך מקום".

מעולם לא הייתי כל כך קרוב לתקרה.

קישור
כללי

בבליקי

  1. לפני המון המון שנים עוזי וייל, דוד דנציגר ואני מכרנו בשבוע הספר בתל אביב עלון שירה ואמנות מחתרתי בשם חצי המנשה.

    ישבנו שם ברחבת העירייה מקווים וריקים בשכונה של האינדי-ספרים והמכירות היו מעטות. בסוף נמאס לדנציגר והוא הלך לכרוז וביקש ממנו להודיע שיוסי בבליקי נמצא באתר וחותם על חצי המנשה.

  2.  הכרוז העריך דווקא את הבדיחה { בבליקי… חה חה חה מאיפה הבאת את היציאה הזאתי אחי} ושלח אותו לכל הרוחות לחפש חברים עם שם כמו דיין או כמו גפן. שם שיש אותו באמת.

      מאז בכל פעם שיש משהו חדש – אני מרגיש קצת רמאי לבוא ולהכריז: בבליקי! בבליקי באלבומו החדש! בבליקי בהופעה! {איזה שם מוזר שווקתי ב -48  השנים האחרונות…}

Standard
שירים

כוכבים מתים

  1. כוכבים מתים
    האפלה שלנו היא המסיבה שלך
    המסיבה שלנו היא השיגעון שלך…
    והשם שלי הוא חלום בן חלוף
    חלום בן חלום
    בן חלום
    בן חלוף.

    החלומות שלנו הם צרה צרורה
    שדות של גולף במדבר הגדול בסעודיה
    רגע אחרי הזריעה
    הגוף שלי מול כיתת היורים
    עומדים עכשיו למכירה
    והשם שלי הוא חלום בן חלוף
    חלום בן חלוף
    חלום בן חלום בן חלום
    בן חלוף

    המדע הזה הוא רע
    כל מה שהוא יודע זה לקחת אותך ממך
    לפרק את זה לתאים קטנים
    ולבנות אותך מחדש
    בלי חלום בן חלוף
    בלי חלום בן חלום
    חלום בן חלום בן חלום בן חלוף.

    הארץ משגשגת
    הכוכבים מתים
    הארץ משגשגת
    הכוכבים מתים
    הצלמת הלכה לעשות פיפי
    וננעלה בשרותים
    כשאני ואהובתי וכל התקליטים
    הלכנו לרקוד הלילה\
    בשדות הגולף של סעודיה
    מתחת לשמים זרועים
    בכוכבים מתים.

Standard
כללי

ושוב. באר שבע.

  1. אז מה – שוב פעם אתה על הרכבת לבאר שבע?
    ברור. בחמישי הקרוב.
    מה שמעתי הולך שם טוב. אחלה קהל.
    לא יודע. כמו בכל מקום. פעם ככה ופעם ככה.
    אז מה יש לך עם הבאר שבע הזאתי. כל חמש דקות אתה נוסע להופיע שמה. פעם חוזר בלי הגיטרה. פעם שוכח את שתי השיניים הקדמיות. לא נמאס לך?
    זה לא באר שבע. זה עשן הזמן.
    כן שמעתי הולך שם פיצוץ.
    הממממממ. העניין הוא כזה חברים שהמקום הכי טוב בארץ {יש שיאמרו – בעולם!} עובר מקום. ונפלו בחלקי הכבוד והאחריות לחנוך את המקום החדש. בחמישי הקרוב – 31.10 אחלוק את הכבוד והאחריות עם הצמד הנפלא אזולאי ונמט ועם אחותי לנשק {לצרכי שלום בלבד} הצ'לנית תום קלנר.

    דויד פרץ, ראש הסצינה הבאר שבעית וראש הממשלה הבא, נקווה,  יתקלט. אנחנו נופיע יחד ולחוד, נפגוש חברים, ונתרגש מאוד. בכל זאת חתיכונת של היסטוריה.

    ויש לזכור
    המקום החדש בבאר שבע העתיקה ליד הפרינג' הוא קצת יותר גדול מהקודם אבל רק קצת ככה שמאוד כדאי להשיג כרטיסים במכירה מוקדמת.
    בהצלחה לעשן הזמן המחודש.

    נדב וגיל בעשן הזמן
Standard
רדיו

הלאה הבחירות לרשויות המקומיות! בואו לבחור שער למחסן!

אני מחייך עם הלשון בחוץ כשאני כותב את זה – "המחסן" הפך לתכנית רדיו,

ולכל תכנית צריך פתיח. איזו איזו הזדמנות נהדרת לשלוף מהאבק שתי יצירות קדומות של אלי שאולי ותזמורתו.

למה שתיים? כי ככה זה – אם אפשר להקשות על החיים ולא להחליט – למה להחמיץ הזדמנות טובה? וגם כי האינסטרומנטלס של אלי הם משהו שאתה קודם כל מזמין שניים… שיישאר גם למחר.

כבר 3 תכניות באוויר ואני מזגזג בין "המחסן המכונף" ל – "מחסן המחולל". יש לי ולעורך של "המחסן של…" , חגי גוברמן, העדפה קלה לאחד מהם. לאסי זגדון מנהל התחנה ולריי זוגתי יש העדפה {קלה} לשני… ולכן, אני אומר, למה אנשים שהגיעו לגיל שבו נותנים להם לחרוץ גורלות בבחירות המקומיות , לא יכולים לתת עצה ולבחור פתיח.

אז מה אתם אומרים? המכונף או המחולל? מי יעמוד בשער המחסן? מי יתריע? מי יפתח? מתי ירד כבר גשם? איפה האזניות שלכם? עוצו עצה!

ולקיצור תולדות הפתיחים:

ובכן, מתישהו באמצע החיים הבנתי שבכל מקרה יש 2 דברים שכבר לא הולכים לקרות. הודו מצד לצד. ולשדר ברדיו. הודו עדיין מתבוססת בבדידותה. אבל רדיו הפך בשנים האחרונות מהגשמה בלתי צפויה של חלום לא סביר לחוויה הדו שבועית המרפאה שלי. המוסיקאי והיוצר אסי זגדון שעשה את רדיו מהות החיים הביא אותי לשם לפני 4 שנים והציע לעשות תכנית מוסיקה ומלל שתקרא – "לגמרי לא במקרה". באופן טבעי הפתיח הקבוע היה השיר "פלוגה בקו {לגמרי במקרה} של מאיר אריאל. אחרי בערך 100 תכניות של "לגמרי לא…" עברתי לחלוק עם עמיר לב, שרון מולדבי, דרור שוסטק ואליוט רצועה קבועה שנקראה "החדר האינטימי". כל יום בשעה חמש. האינטימי שלי היה בחמישי בחמש וגם בעשר. היה לנו את הפתיח הכי מכשף בעולם – peace piece של הפסנתרן ביל אבנס. הלוואי עליכם כזה פתיח.

לקראת עונת השידורים החדשה אסי הציע שנעשה תכנית עם פה. "תדבר ותדבר" הוא אמר. מה לדבר? שאלתי. "אותך", הוא ענה, "תדבר אותך. את החוויה היפה והמבולגנת שלך. כמו בהופעות. כמו בשירים. כמו ב"מחסן". טוב, אמרתי, ואיך נקרא לתכנית???

Standard
שירים

האוויר המינרלי – שיר חדש ומחשבות על אנשים שאינם

הייתי ברחוב. היה גשום. וכבר כשהמילים הראשונות התחילו לחפש אותי ידעתי שאלה לא בדיוק המילים שלי.

אבל אלה גם לא בדיוק מילים של גבריאל. והרי הוא לא נמצא כאן בכלל בקינג ג'ורג' תל אביב ולא יודע כלום מזה בכלל.

כלומר לפעמים אתה כותב שיר עם מישהו שלא יודע מזה בכלל. ככה זה אנשים וככה זה שירים. באופן מוזר – אני אסתכן ואומר – ייתכן שהעובדה שדווקא השנה האחרונה של גבריאל היתה הקרובה ביותר שלנו -מתחילה בשיר הזה.

אבל ייתכן גם שלא. על כל פנים – אמרתי לגיא חג'ג' בתכנית הרדיו האחרונה לשנה הזאתי של "שניים שואלים בצהריים" – מאז שגבריאל נפטר, דווקא בגלל שלכאורה ייצגנו תפיסות חיים הפוכות – אני מרגיש חור עצום בשווי המשקל הנפשי וכמו צורך להיות קצת גם הוא.

ככה שיכול להיות שהלחן של השיר הזה ייצא גם הוא יוספגבריאלי… זה מסתמן ככה השבוע… וזה היה מביך אם היה אכפת השבוע מלחנים. על כל פנים – אני שמח שיש את גיא חג'ג' שנתן לי במתנה את המחסן החדש. ושהשיר הראשון שאני מפרסם הוא מספיק ארוך שזה ירגיע אותי להעלות אותו למחסן ולרדת מהסיוט שהמחברת תאבד לי.

האוויר המינרלי

 

בקרוב מחליפים את האוויר באוויר מינרלי

בקרוב הם יגידו לך: "אתה צריך לזוז"

לאיפה אני אזוז?

הם יגידו "תזוז לאיפה שאתה תזוז"

"תזוז, לאיפה שאתה תזוז"

ואתה תזוז צעד אחורה.   והם יגידו – "תזוז"

ואתה תזוז צעד ימינה.   והם יגידו – "תזוז"

ואתה תזוז צעד למעלה.    והם יגידו – "תזוז"

ואתה תזוז צעד למטה.   והם יגידו – "תזוז".

 

יום אחד הם יחליפו את האוויר באוויר מינרלי

אוויר משופר

אוויר ליברלי

אוויר טוב בשביל טעם על העלד

בקרוב מאוד הם יגידו לך "תזוז". ואז אתה תשאל : לאיפה אני אזוז?"

הם יגידו : "תזוז לאן שתזוז".

 

יום אחד הם יגידו לך שכל רחוב אלנבי תפוס

מונופול שכבר נבנה ביזע רב

המונופול מהלב, והאוויר שלנו, ואתה צריך לזוז

ואתה תשאל : לאיפה אני אזוז?

הם יגידו: תזוז לאן שתזוז!"

אתה תגיד" "טוב, תן לי לאן לזוז"

שלם או זוז!

שלם או זוז!

שלם או זוז!

 

יום אחד השאלה הקשה והמפרכת : "של מי המדינה הזאת בכלל"

תהפוך להיות השאלה שלך למצוא מקום הערב ברחוב

יום אחד השאלה המוזרה והמביכה "של מי המדינה הזאת?"

תהפוך להיות – מקום בשבילך

כי לא יהיה מקום

הם יגידו – שלם או זוז

שלם או זוז.

 

♥ פרסומת 1

אוויר מינרלי בכל מקום… אוויר מינרלי בכל מקום

אוויר אוויר אוויר אוויר

שלא יגמר לעולם

♥פרסומת 2

אחד זה המחיר… שתיים – התמיכה

קח קצת אוויר מינרלי בשבילך

 

 

שלם או זוז!

וככה אתה תמצא את עצמך בתל אביב

ברחוב רשי פינת המלך ג'ורג'

שקוע כל הראש בעיתון או בסמארטפון או במגילה הגנוזה שלך

תוהה ובוהה בכותרת מוזרה על מחקר חדש

שמצא שגברים שלא בוגדים בנשים שלהם בשבע שנות

הנישואין הראשונות כבר לא יעשו את זה

כנראה לעולם.

ובעוד אתה שוקל בינך לבין עצמך האם

המודל הזה נכון גם

לסוכנים חשאיים או להרכב הראשון של קבוצת הכדורגל

שאתה אוהד ומחפש צל  בשביל לגמור את הכתבה

בחתיכה אחת

אתה תשמע אותם מגיחים מאחור

ותזכר איך פעם לפני המון שנים

כשהאוויר היה חופשי  ומזוהם,

כשרק התחתנתם,

 הניידת של הפיקוח העירוני נשמעה בדיוק אותו דבר.

 והיללות והפחד של החצי-פודל-חצי-כלום שהחבל נכרך

לו סביב הצוואר בזריקה אחת מיומנת

 היו צריכות כבר אז לסמן לך משהו.

 

שהעולם הוא טוב, אבל האחריות גדולה.

והיא הולכת וגדלה

באופן שלא שיערת כשהיית ילד.

יאללה אפשר לזוז.

בוא נזוז.

Standard