כן כן כן. בדיוק זה

סופ כל סופ מחסן. אז העניין הוא ככה שבכל פעם שיש משהו חדש, לא משנה מה, שיר, אלבום, תכנית רדיו, מאמר, בדיחה, קצת גשם, מיד זה מתחיל מדגדג לעשות את הישיבה על הוורד פרס, ללמוד את זה כבר ולהחזיר את המחסן. ולהעיף קיבינימט את פייסבוק למיימדים הראליים שלו כלוח המודעות של הקיבוץ. אבל  אני עצלן טכנולוגי. אתם יכולים להבין את זה, נכון? ולכן הדבר היחיד, אבל היחיד, שיכול להביא אותי לישיבה צפופה מול הסינית הזאתי הוא הקלטה חדשה של הופעה. אני פשוט לא עומד בזה, ותכלס המחסן התחיל ב2006 בהקלטה של הופעה שקיבלתי ועוד לא היה באנדקאמפ וחיפשתי מקום לצעוק אותה לעולם.

אז הנה גם עכשיו נפתח לי חלון זמן בשביל למקסס את סידרת ההופעות של השנתיים האחרונות בבית ליבא. ולא התחשק לי ליחצן את זה בפייסבוק כאלבום באנדקאמפ. כי זה כן אלבום אבל לא ממש אלבום ובכל זאת אני אוהב את זה כמו את ה"אלבומים" שלי, אז זה קובע שזה בכל זאת אלבום. ויאללה כבר, מה זה אלבום אם לא תיעוד של תקופה וחוויה? אז התביעה ניצחה וההופעות/מפגשים/עם /עוזי/וייל האלה הם בטח סוג של מגה אלבום היולי כזה שצריך להוריד מהלב ולהניח באיזשהו מקום.

והמקום הוא המחסן!

אז קדימה  – הנה האלבום הראשון בסדרה – "אבל אנחנו חשבנו שאנחנו מדהימים" – אלי שאולי ויוסי בבליקי בבית ליבא להאזנה להורדה ולשנים ארוכות וטובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *